English
t.ronen Living My Life

"לחיות את חיי"

מוקדש לזכרה של הציירת צפורה רונן. נפש צעירה.
אמנית בנשמתה ובהווייתה.
מכחולה רווה בגווני תקווה ואושר.

Living My Life
צפורה רונן נולדה במקסיקו בשם פאני פרידה לבית צ\'למינסקי, בוגרת האקדמיה לאומנות סן קרלוס שבמקסיקו סיטי בה צמחו גדולי ציירי הקיר המקסיקנים דייגו ריוורה ורופינו טאמאיו. הלימוד בצילם של ציירים אלו והחיים בתוך הסביבה הצבעונית של התרבות המקסיקאית היוו עבור צפורה מקור השראה בלתי נדלה למגוון סגנונות הציור שלה לאורך השנים.

בצעירותה היתה צפורה פעילה כמדריכת נוער במסגרת תנועת השומר הצעיר במקסיקו בה גם הכירה את דב בחיר ליבה, לו נישאה בשנת 1951. מייד לאחר נישואיהם הגשימו את חלום הציונות הלכה למעשה ועלו לארץ להתיישב בקיבוץ מגידו שבעמק יזראל שם גם נולדו בניהם אורי ואיתי. לאחר מספר שנים של חיים בקיבוץ בתנאי הצנע של שנות ה-50 עברו להתגורר בשכונת יד-אליהו בתל אביב בה נולדה איריס בתם.

המעבר לתל אביב יצר לצפורה את ההזדמנות לממש את תאוותה לציור גם בפן המקצועי ואפשר לה להקדיש את מירב זמנה ומרצה לציור במקביל לגדול ילדיה.

עוד בתחילת שנות ה-70 צפורה זיהתה את אופיה המיוחד והציורי של שכונת נווה צדק בתל אביב ושכרה בה חדר קטן אשר שימש אותה כסטודיו אליו נהגה להגיע מדי יום ביומו לעשוק במלאכת הציור.
שנים לאחר מכן, עוד בטרם הפכה נווה צדק ל"סוהו" של תל אביב המתחדשת והמודרנית בחרה צפורה להעתיק את מגוריה לשכונת נווה צדק בה חייתה ויצרה עד סוף ימיה.

סגנונות ציוריה המגוונים והרבים היו תוצאה של השילוב בין מקורות השראתה מילדותה במקסיקו ובין סביבת חייה השופעים בישראל,אשר יחד הביאו אותה לפיתוח סגנונות ייחודיים, בהם שזרה אין ספור אלמנטים של צבעים, צללים וצורות.

הציור, שידע להזין את נפשה בזמנים טובים ויפים,שימש לה כמשענת תומכת גם בעיתות משבר איתם נאלצה להתמודד, במיוחד לאחר התאלמנותה מדב, בעודו גבר צעיר בן 44 והן כחלק ממאבקה המתמשך במחלות הסרטן בהם לקתה. צפורה הכירה והוקירה את הציור כמזור הטוב ביותר לנפשה והוא זה אשר אפשר לה לעמוד איתן בפני כל משבר שהציבו לה החיים.

חייה היו עצמאיים, מלאים, פוריים וצבעוניים. היא זכתה ל-60 שנות יצירה מתמדת, שלאורכן הציגה אין ספור תערוכות בארץ ובעולם, בגלריות, במוזיאונים ובמוסדות רבים.

היא נכונה בתעצומות כוח בלתי נדלות שאפשרו לה לנסוע ממקום למקום כשהיא סוחבת ומביאה בחיקה את עבודותיה ולא סירבה אף פעם לכל הזדמנות להציגם.

בשנותיה האחרונות, למרות המחלה הקשה שקיננה בגופה ולמרות הטיפולים הקשים והאשפוזים המרובים, לא הרשתה לעצמה ולסובבים אותה להחשיבה כחולה ותמיד צבעה את העתיד בורוד.
היא שמרה באדיקות על עצמאותה ככל שרק יכלה והעדיפה, במקום לשקוע בתהומות בעודה בחייה, לנסוך בסביבתה רוח של אופטימיות ותקווה ללא גבולות.

כחודשיים לפני פרידתה מהעולם ובעודה הולכת ונחלשת, הצליחה צפורה בדל כוחותיה למשוך במכחולה סדרה של 16 ציורים מרהיבים בצבעוניותם. לסדרה זו העניקה את השם "לחיות את חיי" . ציורים אלו צוירו בצבעי אקריליק על נייר עץ מקסיקני עשוי עבודת יד הקרוי AMATE.

את החוויה וההתרגשות שעברו על צפורה בעת בה יצרה סדרה זו ניתן לחוש בקטע מתוך מכתב שכתבה לאחייניתה במקסיקו (תרגום מספרדית במקור):
 "...לפתע חשתי צורך בלתי נשלט לצייר, בלי להתכוון זה יוצא וזורם מתוך בטני. אני עובדת ונהנית כמו שאף פעם לא נהניתי עם הרבה מאד חופש צבע וצורות... זהו הפרס האמיתי לאחר כל כך הרבה שנים של יצירה... אני עובדת באופן אינטנסיבי ביותר כדי לנצל את מירב זמני אך אני משלמת על כך בכוחותיי שהולכים ואוזלים לי ואני מקווה שאלו לא יאכזבו אותי וימשיכו לעמוד לצידי. אין בדעתי כרגע למסגר אותן או להציג אותן אלא רק ליהנות מהזמן הזה שהוא יקר עבורי מפז..."


לדאבוננו לא עמדו לצפורה כוחותיה והיא לא הספיקה לסיים את הציור ה-17 בסדרה וזה האחרון נשאר עומד יתום על כן הציור כשהוא בלתי גמור ולא חתום.

צפורה נפרדה מאתנו והלכה לעולמה ביום 20 לאוגוסט 2008.

אלפי יצירותיה מהוות את מורשת העולמים שהשאירה אחריה.

יהי זכרה ברוך.